געגועי ילדות וזיכרונות חרוכים

היום הלכנו עם הילדים לבריכה
לפני שנכנסתי למיים עמדתי שם עם הרגליים במיים
ולפתע פתאום נזרקתי חמישים שנה אחורה
לעיר ילדותי המקסימה על גדות הים האדום

קולות ומראות האנשים מסביבי בבריכה נעלמו
ומצאתי את עצמי עומד בחוף הים האדום ילד בן עשר
השמש יוקדת כתנור וחורכת את העור והראש הגלוי
אבני החוף לוהטות ורגלי טובלות במי הקרח הכחולים

לעולם לא אשכח את החום הלוהט בחוץ
כנגד הקור ללא רחמים במיים
את צבע המים המטרף, כחול עמוק מהול בהשתקפות אדמדמה
תרומת רכס ההרים המשכר שמתנשא מעל המפרץ
כמו רקע בלתי נמחק מבמת חיינו בעיר הצנועה
שמחבקת את הים ומשתרעת לתוך מדבר הערבה והרי הבזלת

ופתאום ניער אותי קולה של בתי באנגלית קנדית רהוטה

Come on Dad, are you going to stand there all day?  Jump in Dad…

כבזק ברק נעקרתי מילדותי המתוקה על חוף הים מנגד הרי אדום
ומצאתי את עצמי עדיין עומד שם בבריכה עם הרגליים במיים
קפצתי פנימה וצללתי לתוך דממת המיים
ושם לבד עם עצמי ידעתי שילדות מתוקה זה אוצר
שאי אפשר לשכפלו
אי אפשר להחזירו
ואי אפשר לייצרו מחדש

אפשר רק לחיות אותו בזמנו
ולתת לתחושה להשאר בזיכרון
ובטרם עליתי להוציא את ראשי לנשימת אויר
ידעתי שילדות מתוקה זו ברכה

שוני